דף לקראת שבת פרשת בחוקתי
חלק ראשון רעיונות על הפרשה
רעיון ראשון
על הפסוק בראשון בפרשה: 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם', מסביר רש"י :'יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה'.
חז"ל מציינים לנו כאן דרישה מאוד גבוהה, והיא 'שתהיו עמלים בתורה'.
האם לא 'אבד על כך הכלח'? וכי לא הגיע הזמן להשתחרר מהעול של העמל, לא עדיף שנעשה את הטוב, בלי לעמול עליו דווקא?
אלא שהעמל יוצר קניין בנפש, העמל יוצר קשר עם הדבר שאתה עמל עבורו.
חז"ל לימדו אותנו, רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו.
מה טוב בקב שלו?
רש"י מבאר (ב"מ ל"ח.) 'חביבה עליו על ידי שעמל בהן'. המטרה היא שדברי התורה יהיו חביבים ונסוכים בדמנו, על כן העמל הוא מביא לתוצאות הללו.
כמו כן, אדם שעמל להשגת דבר מה, הוא לא ירצה לאבדו כל כך מהֵר, וכן אם ישכח אותו, יהיה לו קל לחזור אליו.
על ידי העמל, נוצר קשר נפשי עם הדבר, כמו שהאֵם קשורה לעולל, על ידי שעמלה בהריונו והנקתו ועוד.
ככלל, האדם נולד לעמל, ואם לא יהיה עמל לתורה, הוא ממילא יצטרך לעמול עבור דברים אחרים, ועל כן עדיף שיבחר בעמל הראוי לו שזה עמל תורת (עיין מהר"ל דרוש על התורה עמ' י').
אבותינו, טרחו ועמלו עבור כל הישג, בשביל להשיג כדור טרחו והכינו מעיתונים, וכן בנו את ביתם אט אט בעשר אצבעותיהן, הם הכינו רהיטים עם כלים ידניים, ולא ראו בכך טורח, ואף נקשרו מאוד ליצירותיהם. גם אנו נשמח בעמל, ובמיוחד בעמל התורה. כדאי לשנן סיפורים על צדיקים שמתארים כמה עמלו להשיג את מידותיהם המעולות, וכיצד הגיעו למידת קניין התורה שלהם.
אני יותר מזדהה, עִם הסיפורים המבליטים את הקושי שהיה להם להיות תלמידי חכמים, ויותר קשה להתחבר לאגדות איך שבגיל צעיר היו כבר למדנים וידעו את כל הש"ס ושהיתה להם תפיסה מהירה.
נדמה לי שבת"ת מורשה, מתארים איך יעקב אבינו התאמץ מאוד בשביל להסיר את האבן מעל הבאר כאשר רצה לעזור לרחל, ולא ממהרים להביא את מדרשי חז"ל שהסיר את האבן כמי שמסיר פקק, וכן שהמים עלו מאליהם.
רעיון שני
התורה בברכות, מדברת על ברכה שבמבט ראשון נראה כדבר לא טוב, וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, כלומר יהיה כל כך יבול, שלא יהיה פנאי בין עונה לעונה.
לכאורה, זה חיובי שיש זמן פנוי בין עונה לעונה, כדי להתפנות לצרכים אישיים, ומדוע התורה רואה ברכה בעבודה 'מזריחת החמה עד צאת הנשמה'? על כך עונה 'העמק דבר' :'האי לכם מלמדנו בזה ברכה לאדם שיהיו על ידי זה עמוסים תמיד בעבודה. והתועלת בזה מסיים הכתוב ואכלתם לחמכם לשובע. שגדולה מלאכה שמחממת בעליה. ומאכלו בריאה ממי שיושב והולך בטל. שנית וישבתם לבטח בארצכם. שההולך בטל בעל כרחו משתדל לעשות עסקים מבחוץ לביתו וארצו כדי לבלות זמנו בהם. מה שאין כן, מי שיש לו עבודה בביתו יושב לבטח בארצו. וזה רצון הקב"ה שיהיו ישראל יושבים תמיד בארץ ישראל ויעבדו את ה''.
על פי דבריו, זו ברכה כפולה, העובדה שלא יהיה פנאי, ותמיד תהיה לנו עבודה. א. הגוף יהיה פעיל וזה מאוד בריא, ב. לא נהיה פנויים לתכנן טיולים לחו"ל, כי התורה לא רוצה בזה.
חלק שני עיון במפרשים
1.שאלה: מה הברכה הטמונה בקללה 'ושממו עליה אויבכם', על פי הרמב"ן?כו,לא
2.שאלה: מדוע בפרשת ערכין, ישנה פחיתת ערך כל כך גדולה אצל הזכרים , במעבר של גיל שישים? עייני ברש"י.
3. שאלה: מדוע פסוקי הברכה הם מעט ביחס לפסוקי הקללה?
4. שאלה: הפחד הוא אחד מסממני הקללה, האם את רואה זאת בפסוקים?
חלק שלישי שו"ת בהלכה
- שאלה: האם מותר לאכול גרעינים בבית ולהמשיך לאכול בחוץ?
תשובה: מותר, אלא שצריך לברך שוב 'האדמה', הואיל והיה כאן 'שינוי מקום'.
- שאלה: האם מותר להזמין גוי לסעודת יום טוב?
תשובה: בשו"ע הובאה גזירת חז"ל שלא לארח גוי ביום טוב, מהחשש שמא יבשל עבורו. הרב דוב ליאור חידש שאם מבשלים הכל מראש ויפעלו לפי 'נוהל שבת', הדבר יהיה מותר.
לגבי השאלה מה ניתן לעשות בבתי מלון בבעלות יהודי, (שיש צורך פרנסה וכן אולי יש חשש שאם לא יארחו אורחים גויים תהיה פגיעה בדרכי שלום) ניתן ליישם היתר אחֵר, והוא להעסיק טבח גוי (על פי מ"ב דרשו תקי"ב ט).
- שאלה: כמה זה סאה?
תשובה: 8.3 ליטר, לפי רבי חיים נאה.
- שאלה: נפלו לי לברכה מי גשמים בכמות ארבעים סאה, האם ניתן להטביל שם כלים?
תשובה: חס וחלילה. אם היו שם ארבעים סאה, ואחרי זה נפלו לשם מים שאובים, זה כשר, אבל אם היו שם בתחילה מים שאובים (אפילו כמות מזערית של שלושה לוגין=כליטר), אי אפשר להכשיר את המקווה, אפילו אם יֵרדו לשם המון מי גשמים (על פי שו"ע יו"ד ר"א ט"ו).