דף לקראת שבת פרשת בהעלתך אולפנת שירת הים
חלק ראשון רעיונות על הפרשה
רעיון ראשון מתי אפשר כבר להתייאש מהלימוד?
על הסתירה בין שני פסוקים, חז"ל מלמדים אותנו יסוד חשוב.
כך כתוב בפרשתנו: זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד (במדבר ח,כד).
ואלו דברי רש"י על הפסוק: 'מבן חמש ועשרים - ובמקום אחֵר אומר (במדבר ד, ג) מבן שלשים שנה, הא כיצד, מבן כ"ה בא ללמוד הלכות עבודה ולומד חמש שנים, ובן שלשים עובד, מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו בחמש שנים, ששוב אינו רואה'.
לכאורה, יש כאן מקום להסיק שכל בחור ישיבה, שלא ראה ברכה בלימודו במשך חמש שנים, מומלץ שיעזוב את עולם הלימוד לטובה משהו אחר, אולי לצאת ללימודים כלליים או לחפש מקצוע אחר.
אבל לאחר מבט, ניתן לומר שכאן בדברי רש"י מדובר במציאות מאוד מיוחדת שקשה לשכפל אותה לנידון דידן. המציאות עליה מדובר בחז"ל היא עוסקת בבן לוי במשך חמש שנים מתאמן על תפקיד שלו, בתור שוער למשל, ואינו מצליח בכך. על מציאות כזו דיברו חז"ל גם לגבי לימוד, כגון שחוזר חמש שנים על אותו פרק בתלמוד ולא מצליח להבין או לזכור מה הוא למד.
בדרך כלל. תלמידים הניגשים ללמוד, עוברים ממסכת למסכת ואינם לומדים באופן שיטתי של חזרות, ופעמים שאינם מתאימים את נושא הלימוד לרמתם האישית, אזי אין בכך שום סימן שאין סימן ברכה בלימודם, אלא פשוט לא עבדו בשיטה נכונה.
יהי רצון שנדע ללמוד, באופן שהלימוד יהיה שהתורה תהיה קנויה לנו, על פי 48 דברים שהתורה נקנית בהם.
ד.
רעיון שני מי הניף וכמה פעמים הונפו?
על פי פשט הפסוקים, הלויים הונפו פעמיים על ידי משה ופעם אחת על ידי אהרן. אבל יש מפרשים שהבינו שהיו שתי תנופות שאהרן לבדו הניף (עיין ראב"ע ומלבי"ם).
מה המשמעות ומה המטרה של התנופות בכלל?
הנצי"ב מסביר שהיתה מטרה לכל תנופה, הראשונה לרומם אותם להיות אנשי מעלה, שיהיו מכשירים את עצמם להגביה לבבם בדרכי ה' ועל ידי זה, ישיגו צורה אחרת, כשם שתלמיד חכם כאשר בא לידי החלטה להפריש את עצמו לתלמוד תורה ולהיות מכלל עמלי תורה, הרי הוא משיג צורה אחרת, כשם שהיה לריש לקיש, אחרי שקיבל על עצמו עול תורה, זה השפיע עליו מיידית, בכך שתש כוחו. והתנופה השניה, מטרתה לרומם את הלויים לכך שתהיה העבודה שלהם, לשם שמיים ויזהרו מכל הדברים העלולים להכשיל אותם. כשם שתלמיד חכם מלבד הלימוד וההתמדה, צריך הוא לזהירות מגאווה וזהירות שלא ייכשל בחילול ה'. דווקא בגלל המדרגה הרוחנית שהוא משיג, הוא עלול ליפול בחטאים מסויימים, שהפתרון וההגנה מפניהם, הוא לרומם את העבודה שתהיה מתוך אהבת ה', ושיתרכז בענייני העבודה שתהיה 'לשמה'.
שהרי גם בלימוד התורה אפשר חלילה להגיע ל'לא זכה, נעשית לו סם המוות', על כן צריך עוד התרוממות שבאה על ידי תנופה השניה, כדי לרומם את עבודתם שתהיה מתוך אהבת ה', ולא יגיעו למצב שיהיו אמנם למדניים אבל בלי יראת שמיים.
רעיון שלישי אני עובד אצלך או אצלו?
ביחס לשאלה אצל מי הלויים עובדים, ישנם ביטויים שונים בפסוקים, שלכל אחד מהם, מֶסֶר שונה: 'וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד' (ט"ו), לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (י"ט), לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד (כ"ב). אם כן, האם עבדו את עבודת אהל מועד או עבודת בני ישראל או את עבודת עצמם?
ניתן ליישב בין הפסוקים ככה: חז"ל דנים בשאלה, האם הכהנים הם שליחי דרחמנא או שלוחי דידן. כי באמת שתי הבחינות נכונות, הם עובדים את עבודת המקדש, אבל הם גם מייצגים את כל העם, כי אין זה עבודה פרטית שלהם מוּל ה', אלא הם מביאים לידי ביטוי את הקִרבה של כל העַם, דרך עבודת הקרבנות.
בכך אנו מיישבים את שני הביטויים עבודת אהל מועד עִם עבודת בני ישראל.
לגבי ההוראה שזו 'עבודתם', ניתן לבאר על פי דברי חז"ל שבתחילה התורה קרויה ביחס ללומדיה 'תורת ה'', אבל בסופו של דבר, היא נקראת 'תורתו' (ולכן רשאי התלמיד חכם למחול על כבודו).
לכן בסופו של תהליך, הלוי מרגיש הזדהות גמורה עם תפקידו עד כדי כך שזה ממש עבודתו.
רעיון רביעי. מדרעגעס!
בסוף הפרשה אנו נפגשים בסוגייה של חטאם של מרים ואהרן בכך שדיברו במשה רבנו.
מקריאת הפסוקים, ללא הסברים של רבותנו, קשה להבין מה היה בדיוק הדיבור השלילי שהיה שַם. מה שרואים באופן ברור, זה רק את חוּמרת התגובה האלוקית שהיתה שם.
זה אחד המקומות היחידים שבהם התפילה של הצדיק לא בִּטלה את העונש, שהרי משה מתפלל 'א-ל נא רפא נא לה', ואילו ה' משיב, שאילו אביה היה כועס עליה, היא היתה נכלמת שבעה ימים, אם כן גם כאן שהשכינה מראה לה פנים זועפות, ראוי שתיסגר לא פחות משבעה ימים.
מה שעולה מההסתכלות במפרשים הוא, שהחטא היה בסך הכל בכך, שמִרים הנביאה והצדקת העמידה את נבואתה ואת נבואת אהרן באותה רמה של נבואת משה.
זה מה שהביא אותה להשגה (מלשון קושיה) בִדבר התנהגותו של משה בזה שפרש מן האישה בגלל שהוא נביא, דבר שלא קיים אצל הנביאים שהם כביכול ה'קוֹלֵגִים' של משה.
מה שהקב"ה מלמד את מרים ואת אהרן הוא דבר אחד, שהוא יסוד חשוב בעבודת ה'.
יש מדרגות שונות במציאות, וגם בנבואה יש מדרגות שונות. לא כל הנביאים באותה רמה, ועל כן הדרישות מנביא אחד אינם זהות לדרישות מנביא אחֵר.
מרן הרב צבי יהודה ע"ה, הִרבה לדבר על נושא של מדרגות, בהיגוי שלו היה נשמע כך: 'מַדרֵגֵס' (בהטעמה מלעיל).
רואים במספר מקומות בחז"ל התייחסות לנושא הזה, למשל הגמרא במסכת שחיטת חולין מביאה ציטוט של דברי אחד האמוראים, שקורא לעצמו 'חומץ בן יין', כי אבא שלו היה ממתין בין אכילת בשר לחלב עשרים וארבע שעות, ואילו הוא מסתפק בהמתנה מסעודה לסעודה. מדוע לא נהג בעצמו כשם שאביו נהג? אלא ודאי שהוא ראה בכך הנהגה שהיא בגדר חומרא, שהיא אמנם מתאימה למדרגה הרוחנית של אביו, ואינה מתאימה לכל אחד ואחד, ואפילו לא למי שהוא 'בן של...'.
חלק שני עיון במפרשים
1.שאלה:מדוע נסמכה פרשת נשיאים לפרשת בהעלתך? על פי רש"י,ומה הנחמה שקיבל אהרן על פי הרמב"ן?
2.שאלה:מה ניתן ללמוד על פי הראב"ע לחגיגות יום העצמאות? (במדבר פרק י פסוק י) וביום שמחתכם ובמועדיכם - ששבתם מארץ אויב או ניצחתם האויב הבא עליכם. וקבעתם יום שמחה כימי פורים ושבעת ימי חזקיה(ס"א חנוכה).
3. שאלה: מדוע יש נוני"ם הפוכה באמצע הפרשה?
4. שאלה: מה ההבדל בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים? עייני ברמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ז (ב-ו).
חלק שלישי שו"ת בהלכה
1.שאלה: האם מותר לשלוח תמונה של חברה שלי ללא ידיעתה, לצורך שידוך?
תשובה: אין היתר להפיץ תמונה ללא רשות, במיוחד שיש סיכוי שזה דווקא לא יסייע אלא יקלקל, תחשבי מה היתה המחשבה שלך על כך אילו היו עושים לך זאת מאחורי הגב? מה ששֹנוי עליך, אל תעשה לחבריך.
2. שאלה: האם אני רשאי לסַפֵּר משהו שסיפרו לי, אבל לא נאמר לי שזה סוֹד?
תשובה: לפי תורתנו הקדושה, כל מה שאומרים לך, [ידיעה אישית וכדומה], אין לך רשות לספר, אלא אם כן קיבלת רשות מפורשת או שקיבלת ציווי לסַפר זאת (המקור: יומא ד. ועיין באר מים חיים על חפץ חיים ב, כז).
3.שאלה: האם מותר לענות לשיחת טלפון, כאשר אני טרמפיסטית?
תשובה: אין זה דרך ארץ, אלא אם כן קיבלת לכך רשות. אתה בטרמפ בגדר אורחת, ועל כן יש לכבד את בעלי הרכב.
אולי בגלל התנהגות חסרת דרך ארץ, עלולים להזיק בכך לכל האנשים, כי בגלל התנהגות זו, אנשים ימַנעו לקחת לרכבם טרמפיסטים.
4.שאלה: האם אני רשאי לרדת מהטרמפ בפקק של הרמזור של פסגת זאב?
תשובה: השואל הרי זה מגונה. את/ה מכשיל/ה את הנהג בעבירת תנועה חמורה ויש כאן סיכון חיי אדם. אני מכיר אישית בחורה שככה נהרגה.
5.שאלה: אני נזכר שלפני 13 שנה, נסעתי בטרמפ, שכחתי לשים חגורה, והנהג קיבל בגללי קנס, האם אני חייב לשלם לו על כך?
תשובה: אמנם נזק שנגרם לזולת ב'גרמא' שלי, אין בית הדין יכול להוציא סכום זה ממני, אבל בדיני שמיים (עונשי שמיים), אדם נתבע על כל הנזקים שעשה אף ב'גרמא' (על פי בבא קמא נה:).